פסק-דין בתיק ע"פ 40194/07

1.         זהו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), מיום 31.1.07 (ת"פ 4411/06).

במועד שלאחר תחילת חודש ספטמבר 2006 ועד ליום 16.10.06, החזיק המשיב-המערער שכנגד (להלן: "המשיב") בכלי הנשק והתחמושת הבאים: שני אקדחים 9 מ"מ, שלוש מחסניות שבתוכן 47 כדורים 9 מ"מ, שתי חבילות של 50 כדורי 9 מ"מ כל אחת, חבילה נוספת שהכילה 4 כדורים 9 מ"מ ו-4 כדורי "הולופוינט", ומחסנית ריקה. כלי הנשק והתחמושת הוחזקו מתחת למיטה בחדר ילדיו של המשיב, בביתו שבשכונת בית חנינה שבירושלים.

על פי הודאתו בעובדות אלה, הורשע המשיב בהחזקת נשק, עבירה לפי ס' 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובהחזקת תחמושת, עבירה לפי ס' 144(א) סיפא ו-(ג) לחוק. בגין עבירות אלה, גזר בית משפט השלום על המשיב 12 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי.

בגזרו את דינו של המשיב עמד בית משפט השלום על הצורך להחמיר בענישתן של עבירות בנשק, לרבות אלו הנוגעות בהחזקתו, על רקע המצב הביטחוני הקשה השורר במדינה ואל מול הפשע המאורגן הפושה בה כנגע. עוד ציין את מדיניות הענישה המורה על העלאת רף הענישה בעבירות נשק. בית המשפט ציין עוד כי אין ליתן משקל לטענת המשיב כי מצא את הנשק בקרבת ביתו ועשה בו שימוש בעיתות שמחה. להשקפתו, בהעדר כל ראיה לכך, לא ניתן להתייחס לאופן השגת כלי הנשק, ובהיות כלי הנשק כלי משחית אשר נועד לפגוע, לפצוע ולהרוג, אין לכך רלבנטיות רבה, שכן עצם החזקת כלי הנשק שלא כדין, וללא קשר למטרת החזקתו, היא עבירה חמורה.

בית משפט השלום מנה בגזר דינו את נסיבותיו האישיות של המשיב: המשיב בן 32 ואב לשלושה ילדים. למשיב חמש הרשעות קודמות בעבירות של הצתה ותקיפת שוטרים, גם בנשק, בגינן נדון לתקופות שונות, בהן ארוכות, של מאסר בפועל. מנגד, עומדות למשיב שבע שנים טובות, ללא כל הרשעה, בהן הביא ילדים לעולם, והוא עובד ומפרנס את משפחתו בכבוד. אף מעבידו העיד עליו בבית המשפט כי בחר ליישר את דרכיו ואף עשה כן. בית המשפט זקף לזכותו של המשיב גם את שהייתו במעצר בית למשך תקופה לא מבוטלת.

לאחר שקילת נסיבותיו של המשיב לקולא ולחומרה, גזר בית המשפט על המשיב, כאמור, 12 חודשי מאסר, מתוכם 5 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, והיתר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור על העבירות בהן המשיב הורשע לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו.

המדינה מערערת על קולת העונש, ואילו המשיב מערער על חומרתו.

2.         המדינה, המערערת על קולתו של העונש, טוענת כי אין בעונש שהוטל ע"י בית משפט השלום כדי לשקף את חומרת העבירות בהן המשיב הורשע ונסיבות ביצוען. לטענתה, בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לכמות הנשק והתחמושת שנמצאו ברשותו של המשיב ולנסיבות החזקתם. כמות הנשק וסוגו מעידים על הפוטנציאל הקטלני הגלום בו, ויש בהם כדי ללמד על כך שאין מדובר בנשק שיועד להגנה עצמית, טענה שאף לא נטענה. לטענת המדינה, על בית המשפט לעצור את "הסחף המתמשך" שבהחזקת כלי נשק לא חוקיים ע"י הטלת ענישה מחמירה שיש בה משום מסר של הרתעה, והטלת עונשי מאסר ממושכים. בנסיבות אלה, היא טוענת, יש לבכר שיקולים של הרתעה, במיוחד על רקע עברו הפלילי של המשיב, על פני נסיבותיו האישיות.

3.         המשיב, המלין על חומרת העונש, טוען כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה בכך שהטיל עליו עונש של מאסר בפועל, שלא על דרך ריצויו בעבודות שירות. לטענתו, כבר בפתח משפטו הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ואף הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו. בכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט. המשיב אב לשלושה ילדים שעול פרנסתם עליו, ואף שבעברו הרשעות קודמות, בוצעו אלה בהיותו בחור צעיר. מזה שבע שנים הוא עובד בעבודה פיזית קשה, מתמיד בעבודתו ולא היה מעורב בכל עבירה. כל אלה מעידים עליו, על פי הנטען, כי מדובר באדם ששינה את דפוסי התנהגותו והפנים את חומרת המעשים שביצע. שליחתו לעונש של מאסר בפועל, כך נטען, תגרום לרגרסיה במצבו ועלולה לדרדרו חזרה לעולם הפשע. עוד צוין כי המשיב שהה במשך שלושה וחצי חודשים במעצר בית, ולא הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו.

4.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעורו של המשיב. עבירות בנשק, לרבות החזקת נשק, הינן עבירות חמורות מעצם טיבן ומהותן, וזאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. החומרה המיוחדת הטמונה בעבירות אלה נובעת מן החשש כי נשק המוחזק שלא כדין, ע"י מי שלא הורשה לכך וללא פיקוח הרשויות המוסמכות, ימצא את דרכו, אם לידיים עברייניות שיעשו בו שימוש למטרות פליליות, ואם לידיים עוינות שיעשו בו שימוש לפעילות חבלנית. פוטנציאל הסיכון הנשקף מעבירות אלה מחייב הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, קל וחומר נוכח נפיצותה של עבירת החזקת נשק. כל אלה, כך נקבע, מחייבים העלאת רף הענישה בעבירות דנן (ראה: ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.11.05; ע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה , ניתן ביום 7.11.05; ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי, ניתן ביום 22.2.07; ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.12.06).

בענייננו אין מדובר באדם נעדר הרשעות קודמות. למשיב הרשעות קודמות בהצתה, בעבירות רבות נגד שוטרים, בהן תקיפת שוטר כשהוא מזוין ועוד, בגינן נדון למספר תקופות של מאסר בפועל. אכן, מאז הרשעתו האחרונה, תיקן המשיב את דרכיו, הקים משפחה והוא עובד לפרנסתו, אולם נוכח ארסנל הנשק והתחמושת שנמצא בביתו, אין בכך בלבד כדי לאיין את הצורך בענישה מרתיעה שיש בה כדי לבטא את חומרת העבירות. יצוין כי בית משפט השלום עמד בגזר דינו על כל אלה, ואף מנה נכונה את כל השיקולים לקולא ולחומרה השוקלים בעניינו של המשיב. יחד עם זאת, באזנו שיקולים אלה, נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב והקל עם המשיב מעבר למידה.

ערעור המדינה מתקבל, אפוא. כדרכה של ערכאת הערעור, שאין היא ממצה את הדין עם הנאשם שעה שהיא מחמירה בעונשו, הננו מורים כי תחת העונש שנגזר ע"י בית משפט השלום, ישא המשיב בעונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. המאסר על תנאי (שבעה חודשים) שהוטל ע"י בית משפט השלום יעמוד על כנו.

הערעור שכנגד, נדחה כאמור.

ניתן היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) במעמד הצדדים.

________________     ________________________       _________________

יהודית צור, סגנית נשיא        גילה כנפי-שטייניץ, שופטת            משה סובל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: